ביתיות

אופני הסרוגה של ריילי של גרינבנק נראים לפני התערוכה החדשה של ארטספייס בשנת 2005, "נאלץ", בה הוצגה. היום קיבלנו תמונה מנורווגיה של פיקסי שותה את מיץ התפוזים שלה ליד שולחן ארוחת הבוקר. איך שחקנים וניצבים מוצאים את דרכם בתוך רקע כזה?

למתעניינים

פיתחתי גם מילים תיאוריות שיעזרו לך למצוא את המילים הנכונות עבור סוגים שונים של אנשים, מקומות ואירועים בחייך. אני זורם את מי האמבטיה בזמן שהבנות טובלות את רגליהן במערבולות הסבון ומקשיבות לצחוק על פשטידות ועוגות בפעם המי יודע כמה באותו יום. הצבנו מלכודת לעכבר שרצה להידחק דרך דלת חדר הכביסה.

אם לא שמתם לב אליו

תוכלו ללחוץ על מילה כלשהי בתוצאות החיפוש ובמקרים מסוימים ההגדרה של המילה תוצג אם היא זמינה. זה מתנהג מאוד כמו תזאורוס, מכיוון שהוא מאפשר לך לחפש הגדרות במקום מילים בודדות, כך שבאופן מסוים זה כלי עבורך. פשוט חפש הגדרות מילון לפי טון ותפס את ההגדרה הקרובה ביותר לשאילתה שלך.

בשלב זה, המנוע מתחיל לתת תוצאות טובות באופן עקבי, גם אם לפעמים הוא נותן תוצאות מוזרות. עד כה הוא הוסיף לאינדקס כמה מיליוני הגדרות והוא טוב למדי עבור מנוע חיפוש בסדר גודל כזה.

הערה

שימו לב כי יישומים שאינם מכילים פרסום (למשל rdf20) או שאינם כוללים פרסום לא ייחשבו. הערה: אם אתה משתמש במילון עם עוגיות, שים לב תחילה לפני שתשתמש בעוגיות. למרות שאנו מאמינים כי אין שום דבר פסול ביסודו בגישה זו, המציאות הקשה היא שיש להתמודד עם אתגרים חברתיים ופוליטיים באמצעות גישה הוליסטית לשינוי חברתי, ולא רק באמצעות פרסום. עלינו להיות מסוגלים לקדם תחילה את השייכות, כולל מולדת הקהילות שלנו. לכן אנו נוקטים בגישה מבוססת נכסים להתפתחות הקהילה בכדי לחולל שינוי עממי. השיטות בהן אנו משתמשים נעות בין פלטפורמות אירוח מקוונות המשתפות שיחות דיגיטליות, כמו פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ופלטפורמות מדיה חברתית אחרות, לפלטפורמות שיחות דיגיטליות כמו לינקדאין, פייסבוק מסנג'ר וטוויטר.

אנו נותרים חברה רשלנית שבה ליותר מדי זיופים אין מקום לחיי קהילה אמיתיים. יש צורך לפרק את ההשפעה החברתית, הכלכלית, הפוליטית והתרבותית של עליית המדיה החברתית והתפשטות הסחורות המזויפות.

ישנן שלוש גישות דומיננטיות ששימשו להתמודדות עם מחוסרי בית במדינה זו ובעבודתנו. אנשים חסרי בית נחשבים בדרך כלל לאחת משלוש דרכים: להיות עם בעיה, לגרום לבעיה או להיות גיבוי.

התווית 'חסרי בית', כשהיא נדבקת אלינו, מוודאת שאנחנו מוגדרים, שאין לנו שום דבר מהדברים האלה. השפה היא עוצמתית, ובכל זאת אין מילה מדויקת שהופכת אותנו, אך השפה שלנו חזקה.

שפר מתאר ברהיטות את מה שהוא מכנה "אמנות נסתרת", אמנות שניתן למצוא באזורים קטנים בחיינו. אני רואה בזה איכות מושרשת, או, כלשונו של לואיס, "האמנות הנסתרת של המוח האנושי."

עבור רבים

תיירות היא פעולה של להיות בית, שהיא מרכזית בטיפוח תחושת הבית והביתיות. התצפיות של גרינבנק במדיום שבחרו מספקות ראיות לכך שגילוי הערך של מציאת וזריקת דברים אינו יוצא דופן. אבל במחקרי התיירות, שגם במקומות כמו ניו יורק ולונדון לא משאירים מקום לשכבות החברתיות העבות, הביתיות והביות נעדרים באופן בולט.

לא תמיד היראה

מעוררת השראה – המרתקת ביותר, אך התכונות שלואיס מתייחס אליהן, כמו החתול הלוחץ דרך דלת הרפת, הן אותן תכונות נפוצות שאנחנו לוקחים כמובנות מאליהן. לפעמים, כשאנחנו מפנים את עינינו מהצד הפראי והזוהר של שקיעה בוערת, זה פותח את ליבנו לתמונות של תהילה שאחרת נוכל לפספס. אנו מגלים יופי כשאנחנו צופים בשקיעה באופק מחלונותינו, בגשם האוקספורדי הממושך המפיק מנגינה בוערת על גגנו, או כשאנחנו יושבים ברגעים דלילים של שקט ונהנים מטובו של כוס ידידותית.

הקראו לי את הדוב הקטן

כתבתי את מילותיי הראשונות יחד ונדהמתי כשהקשבתי לבתי. ארתור פקח את עיניי לסופרים כמו אוסטין ברונטה והזמין אותי לראות את יופי היומיום. התכונות שדחפו אותי בעבר לספרים כמו של ארתור לימדו אותי את מה שראיתי כקסמם. לואיס כותב ב"שמחה מופתעת ":" אני עדיין נדהם מפלא העולם ומפלאי הקריאה, ההלחנה והשמיעה של המילה הראשונה.

דילוג לתוכן